כימותרפיה מספר 2... Here we go again
ביום שישי בערב הגיע תורו של הרעל השני להיכנס לגופי. אותו רעל שאמור
להרוג את התאים הטובים והתאים הרעים. אנחנו מקווים שהוא ידלג על הטובים... הרעל
נכנס אחר הצהריים, אחרי שנתנו לי חומר מטשטש ואני ישנתי עד לפנות בוקר. ימים שבת
וראשון עברו בשקט יחסי, שבהם אפילו חזרו הביקורים... (תודה לכל מי שמגיע ומחזק
אותי!)
השבוע ידיד שלי שביקר אותי שאל אותי איך אני מרגישה. הוא הדגיש שהוא לא מתכוון
להרגשה פיסית, אלא מנטאלית. השאלה הזאת הביאה אותי לתובנה חדשה. שני הצירים הללו,
של ההרגשה הפיסית וההרגשה המנטאלית, אשר בד"כ מתקיימים זה לצד זה, אינם
יכולים להתקיים יחדיו כאשר מדובר בקרב שלי. אתם מבינים, כך זה עובד – היום השלישי
של הכימו' הביא עימו את תחילת תופעות הלוואי – המחנק בגרון ותחושת הגולה הזאת
שיושבת שם ולא זזה, יובש בכל הפה, הרגשת גועל כללית וחוסר תאבון וכדומה. קמתי,
ופשוט זה היה שם. ואז הבנתי – ההרגשה הפיסית הנוראית הזאת איננה יכולה להיות קשורה
ולו במעט בתחושה המנטאלית שלי. אם אקשור ביניהן – לסרטן יהיה עוד V אחד בטור הניצחונות שלו, ולי יהיה V בטור ההפסדים. וזה לא בא בחשבון.
מה עושים במצב
כזה? מנסים להגדיר את הניצחון של היום – וזה מה שעשיתי. החלטתי שבמקום שאשכב במיטה
ואכנע לתופעות הלוואי, אקום ואתקלח, ובכך אסיר את ההרגשה מגופי, ואתחיל את היום עם
הניצחון הקטן שלי. לי אין את הפריבילגיה לשכב במיטה במשך ימים, כמו שהיינו עושים
כשהיינו סתם חולים, ולהתפנק על עוד מחלה. יש לי את החובה להתקדם קדימה, לאט
ובנחישות, ולהמשיך להילחם. כניעה איננה אופציה. לא לתופעות הלוואי ולא למחלה.
חבריי למחלקה ממשיכים לבוא ולדבר איתי, לשמוע קצת מהתובנות שאני משתפת
אתכם בהם. אני חוזרת ואומרת שהעיסוק במדוע המחלה תקפה דווקא אותי, מוציא
מאיתנו אנרגיות יקרות, אותם עדיף להסב לעיסוק באיך אני מנסה להתגבר על המחלה
ולהוציא אותה מגופי. הדבר איננו קל. מדובר בתהליך ארוך. ואני ממשיכה וממחישה את התהליך
למשפט שאני כ"כ אוהבת: "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח
התמדתה". מרכיב מרכזי הוא ההתמדה. העקביות. לקום בבוקר, לפתוח חלון, להדליק
את האור, לפתוח את הנשמה ולא להרשות לעצמך להיסחף לתחושת החולי. כמובן שיש ימים
מורכבים יותר, אבל אני מאמינה שגם אלו יכולים להיות טיפה טובים יותר אם נדע לנהל
אותם נכון. אני עדיין לומדת, אני מודה.
תופעות הלוואי בסבב הזה בינתיים אינם בהכרח
דומות לאלו שהיו אחרי הסבב הקודם. הגוף אכן פיסית טיפה יותר חלש, מאחר והוא כבר
מגיע אחרי סבב אחד של רעל בגופו. אבל מנטאלית, לא יהיה מצב שהסרטן יסמן V בשורת הניצחונות שלו. לא בסבב הזה, ולא בסבב
הבא. כי ככה זה בחיים – הם יקרים לנו מדיי בכדי לא להילחם. המשמעות של מה שאנחנו
עושים מהם יקרה לי מדיי בשביל לתת לגורם זר להיכנס לגופי ולהכריע אותו. ובגלל זה,
ההתמדה כ"כ חשובה. ובגלל זה, אני ממשיכה להילחם מדיי יום ביומו – ומנהלת את
הקרבות הקטנים לצד המלחמה הגדולה.
מקווה שכבר ניצחת ואם לא שתהיה לך החלמה כמה שיותר מהירה! אין כמו תמיכה של חברים ומשפחה בימים קשים אלו שמהווים כתף תומכת ואוזן קשבת.
השבמחקרשלנות במהלך טיפול כימותרפי