6.
41.
2.
לכל אדם שקורא את זה עכשיו, המספרים הללו נראים חסרי משמעות. עבורי,
מדובר בחיים שלי בזמן האחרון. המספר הראשון מסמל את מספר הק"ג שהורדתי מאז
אושפזתי. המספר השני את מספר ימי האשפוז שלי בבי"ח, והשלישי את מספר טיפול
הכימותרפיה שעברתי. כל אחד מהם טומן בחובו עולם שלם. משמעות שלמה.
אתמול חזרתי לחדר שלי. חדר נעוריי אם תרצו. ישנתי במיטה שלי. מול הט.ו
שלי. חזרתי לבית שלי. חלום שחלמתי 41 ימים. לחזור הביתה. חלמתי על ימים נטולי
השכמה בחמש בבוקר בשביל למדוד חום ולחץ דם. נטולי מגשים ואוכל של בית חולים,
ונטולי מחטים בווריד וספירות דם כל יומיים. ואתמול הגעתי הביתה. אני חייבת להודות
שברגעים הראשונים הכל נראה אותו דבר. למראית עין, זה אכן הבית שלי שאני כ"כ
אוהבת. עד שהבנתי שזה כמעט אותו בית. ולא באשמת איש. אתם מבינים, ברגע שנשכבתי
במיטה הבנתי שאני לא יכולה פשוט לקום וללכת למטבח ולפתוח את המקרר. אני לא יכולה
ללכת לשירותים, או למקלחת. אני לא יכולה פשוט לקבוע עם חברים לצאת, ולרדת לחנייה
ולקחת את האוטו וליסוע. כל פעולה, כל תזוזה מהמיטה, כל תנועה מלווה בלבישת קורסט
(מה שמחזיק לי את הגב, מאחר והוא לא יכול להחזיק את עצמו) ובכיסא גלגלים. זה אותו
בית שהיה כשעזבתי לבית החולים, אבל לא אותה שירי.
עכשיו אני שירי שונה. חזרתי שירי שונה. חזרתי אדם שמתמודד עם מחלה לא
פשוטה, ויודע בכל ליבו שידו תהא על העליונה, והסרטן לא ינצח. לא אותי. חזרתי אדם שהוריד
6 ק"ג ב41 ימים ולא בגלל דיאטה. חזרתי שירי שיודעת ומבינה שחוסר וודאות זה כן
מצב שניתן לחיות בו. זה המצב שאני חיה בו. זאת המציאות שלי. חזרתי שירי בלי שיער,
ועכשיו אפילו עם המון קרחת. חזרתי שירי שיודעת שהניצחון הולך ומתקרב, רק עוד קצת,
וריצת המרתון הזאת תגיע לסופה, ואני אחצה את קו הגמר.
כשקמתי בבוקר והסתכלתי סביב שכחתי לרגע שאני חולה, וכל מה שרציתי זה
לקום מהמיטה כמו כל יום רגיל, וליסוע לעבודה. למשרד. למקום שאני כל כך אוהבת עם
העשייה הכל כך משמעותית בעיני שחסרה לי מדיי יום ביומו. עם האנשים שיקרים לליבי.
ואז נזכרתי. אני שירי שונה.
אומרים שהסרטן משנה לך את החיים, אבל אף אחד לא אומר איך. אני חושבת
שזה בגלל שכל אחד צריך לגלות ולהבין לבד. איך, באיזה אופן, נותנים למחלה לשנות את
חיינו. אני החלטתי שהמחלה תשנה אותי איך שאני ארצה, ואיך שאני אראה לנכון. היא
תלמד אותי לחיות באותו חוסר וודאות שתמיד היה לי מורכב להתמודד עימו, ותאפשר לי
למקד כוחות ואנרגיות בהוצאת המחלה מהגוף שלי. היא תלמד אותי עד כמה נחישות ואמונה
מנצחים כל דבר, ועד כמה אין גבול למה שאני מסוגלת לעשות, כי אם אצליח במשימה הזאת,
באמת השמיים הם הגבול. היא תלמד אותי עד כמה טוב לב של אנשים יכול לסייע בריפוי,
ורוחב הלב של בני אדם נותן כוח ועוצמות. היא מלמדת אותי עוד יותר על חשיבותה של
משפחה (למרות שאת זה כבר ידעתי...) ועד כמה משפחתי בעלת תעצומות נפש שמעולם לא
חשבתי שיש, ועד כמה באמת אין גבול לאהבת הורים ואחים.
הלמידה החשובה הזאת תגיע לסופה עם ניצחון הנפש והרוח. היא תגיע לסופה
כאשר גופי יוקיע מתוכו את המחלה ואט אט השיער יצמח שוב... הק"ג יעלו... ואני
יותר לא אצטרך להיות בבתי חולים. ועד אז... עד אז הקרב עדיין בעיצומו. הנפש והגוף
נלחמים את מלחמת חייהם. ואני, שירי שונה, שוכבת במיטת נעורי ויודעת שאין אופציה
אחרת ובקרב הזה תהיה רק מנצחת אחת. וזאת אני.
שירי ,
השבמחקמרגש עד מאוד לקרוא את דבריך היוצאים מן הלב וחודרים לכל לב .
כולנו בטוחים שתנצחי!
באהבה רבה ומחזקת מכולנו :)
שירי ,
השבמחקאומנם אינני מכירה אותך אישית , אך הגעתי לבלוג שלך במיקריות .
ואני רוצה להגיד לך שאם כל הקושי לקרוא את מה שאת כותבת על ההילחמות היום יומית שלך במחלה , אני לא יכולה להרשות לעצמי
להפסיק לקרוא את מה שעובר עלייך , את כל פעם מרגשת אותי מחדש , ואת לא מבינה את כמות העוצמה הגדולה הזו
שאת גורמת לאנשים שנמצאים במצבך , להתחזק , להילחם ,להיאבק - ולא לתת למחלה לנצח , זה כל כך ממלא נפשית ,
ואפילו פיזית גם אם נדמה שהחולשה שולטת , זה כן נותן כוח .
בחיים לא נתקלתי בבת אדם כמוך , מיוחדת , את ממש פייטרית , האומץ הזה שלך לשתף את הקוראים בהתמודדות היום יומית שלך
לשתף את ריגשותייך ותחושותייך , זה מאוד מעודד מכיוון שההתבטאות שלך גורמת להרגשה טובה תחושה של ניצחון עצמי .
שקרב ובא . ההתבטאות שלך מעידה על הצד שלך , כמו כן למטבע יש שני צדדים , הטוב והרע .
אך לפי סיגנון כתיבתך , אם כל הצד הרע של המטבע , את גם מאמינה למצוא את הצד הטוב של המטבע ,
להיות חיובית ואופטימית למרות הסבל , בתקווה שכל הסיוט הזה
יגמר , נלחמת , ולא מוותרת לרגע . את בן אדם מדהים , אני מעריצה אותך כל כך , ומעריכה אותך !!! יש לך אישיות מקסימה .
אני מאחלת לך רפואה שלמה בשלמותה אמן !! מאחלת לך שתעברי את זה , ותמיד תדעי ותפנימי בתוך ליבך וראשך ,
שאין יאוש בעולם הזה כלל , תמשיכי להיאבק , גם אם לעיתים יש תחושות שאינן נעימות להרגיש ,
וגם אם קורה שיש נפילה , תמיד תדעי איך לקום , ולא לתת לשום דבר לגבור על כוחך .
תבורכי בכל הטוב שאפשר אמן ואמן , ואני ועוד הרבה כמוני , נמשיך להתפלל , בתקווה שתבריאי ותזכי לישועה אמן !!!
שירי,
השבמחקהכתיבה שלך מרגשת ותמיד מפתיעה מחדש בתעצומות שאת מביאה עימך. אני בימים אלו מתאמנת למרתון אבל המרתון שלך יותר ארוך ויותר קשה ודורש הרבה יותר השקעה, אבל מתוך היכרותי עימך את תגיעי לקו הסיום ולא רק שתגיעי תסחפי את כולם איתך- כי יש לך את השלבהבת הזו שתמיד בוערת וסוחפת. רק לראות את האהבה שבה כולם עוטפים ואתך ואת עוטפת את כולם מרגש בכל פעם מחדש. אני מחכה שהכל יהיה מאחורייך ותקראי את הדפים האלה שאת כותבת והכל ייראה לך כמו איזה סיוט לילה שנעלם ולא יחזור, רק הדפים יישארו למזכרת ויחזקו אנשים אחרים שלצערי נמצאים עוד במצב זה. ממשיכה להחזיק אצבעות ולרוץ איתך את המרתון הזה עד למדליה.
שירי היקרה,
השבמחקאת פשוט בן אדם מדהים, חזק ומלא תעצומות נפש.
אני בטוחה שתנצחי את הסרטן כי לא יכול להיות אחרת!
חושבת עלייך המון (אולי זה נשמע מוזר כי ההיכרות שלנו לא הייתה ארוכה, אך את כל הזמן במחשובתיי).
מחזיקה לך אצבעות ובטוחה שתבריאי!
לריסה
אין לי מה להוסיף על המילים הנפלאות שכתבו כאן לפני,
השבמחקשירוש, רק אומר ש
----אני אוהבת אותך----
נשיקות,
אלין